גזר דין בתיק ת"פ 24991-08-11

פתח דבר

1.         במסגרת הסדר טיעון, הודה הנאשם (להלן: "הנאשם") בעובדות כתב אישום מתוקן, ועל סמך הודאתו זו הורשע בעבירה של עסקה בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); החזקת נשק שלא כדין (שתי עבירות), לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) סייפא לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין ועבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + 7(ג) סייפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, במועד שאינו ידוע למאשימה, במחצית הראשונה של שנת 2011, עת הנאשם עבד בעסק לשטיפת כלי רכב המצוי בסמוך לביתו בכפר שיבלי, הגיע למקום חברו (להלן: "החבר") וביקש לשוחח עם הנאשם ביחידות. בהיותם לבדם, הראה החבר לנאשם אקדח והציע לו לקנות אותו. הנאשם, שידע שהחבר מחזיק באקדח בלא רשיון כדין, נטל את האקדח לידיו, בחן אותו, אך השיב כי אינו מעוניין לקנות אותו. החבר ביקש מהנאשם לאתר עבורו קונה אקדח, תמורת 4,000 ש"ח, ובעקבות כך התקשר הנאשם לידידו (להלן: "הידיד") וביקש ממנו להגיע למקום. הידיד הגיע למקום תוך זמן קצר, פגש בחבר ובנאשם, וקנה את האקדח מהחבר.

זמן מה לאחר מכן, ביקש הידיד מהנאשם להסתיר עבורו את האקדח שרכש מהחבר, הנאשם הסכים, נטל את האקדח, העביר אותו ברכב והסתיר אותו בסמוך לבית דודו, בכוונה למנוע תפיסת האקדח בידי המשטרה. למחרת, כשהנאשם ביקש להעביר את האקדח למקום מסתור אחר, התברר לו שהאקדח נלקח מהמקום על ידי נור אלביטאוי מאזור ג'נין (להלן: "נור"), שעבד בסמוך והיה מיודד עם הנאשם. הנאשם הסכים לבקשת נור להמשיך ולהשאיר את האקדח בחזקתו, למרות שידע כי נור הינו תושב אזור ג'נין, ולמרות שנור שוחח עימו בעבר על אפשרות לשדוד נשק מחייל בכפר. לאחר מספר ימים לקח הנאשם את האקדח מנור לצורך החזרתו לידיד.

באותה תקופה הביא הידיד לנאשם שקית ובה כ- 50 כדורים של רובה מסוג M-16, שתי קופסאות ובהן עשרות כדורי אקדח, מחסנית של רובה M-16, שני קפיצים של אקדח ושתי פצצות תאורה (להלן: "הפריטים"), וביקש מהנאשם להסתיר את השקית בסמוך לביתו. הנאשם הסכים וכך נעשה. מספר ימים לאחר מכן, הוציא הנאשם את השקית ממקום המסתור, והראה את תחולתה לנור ולתושב שטחים אחר בשם עומר. בהמשך היום העביר הנאשם את השקית והפריטים ברכבו למקום מסתור אחר בסמוך לביתו.

עובר ליום 27.7.2011 החזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג שרף של קנבוס (חשיש) במשקל של 12.53 גרם נטו (להלן: "הסם"), בלא היתר כדין. כשנעצר הנאשם באותו יום בביתו בכפר שיבלי, נתפס הסם ברשותו.

תסקיר שירות מבחן:

2.         במסגרת הסדר הטיעון סוכם בין הצדדים להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן, בטרם הטיעונים לעונש, ותסקיר הוגש בעניינו. 

            בתסקיר המבחן צוין כי הנאשם קיבל אחריות למיוחס לו בכתב האישום תוך ביטוי רגשי חרטה ואכזבה, אך אינו ער מספיק לחומרת מעשיו. בהיעדר ביטויי נזקקות ובשלות מטעם הנאשם למעורבות טיפולית, שירות המבחן נמנע מלהמליץ על הטלת צו מבחן. בשקלול מכלול הנתונים, כשמחד תפקוד הנאשם המקובל ביסודו, היעדר הרשעות קודמות וקווי אישיותו של הנאשם ומאידך, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם והתייחסותו אליהן, העריך שירות המבחן כי עונש מאסר מידתי, בהתשחב בתקופת מעצרו עד כה, יש בו כדי להוות עונש מרתיע ומציב גבולות להישנות עבירות דומות, וזאת לצד עונשים נלויים לשיקול דעת בית המשפט.

טיעוני הצדדים לעונש

3.         ב"כ המאשימה עמד על החומרה היתרה שבעבירות המיוחסות לנאשם, והפנה לגישה המחמירה כנגד עבריינים בעבירות נשק. ב"כ המאשימה הדגיש את השיקולים לחומרה בעניינו של הנאשם, לרבות העובדה כי אין המדובר במקרה חד פעמי, אלא בריבוי מקרים בהם החזיק הנאשם בנשק והעבירו ממקום למקום. כן ביקש ב"כ המאשימה להתחשב בזהות האנשים אליהם העביר הנאשם את הנשק, כאשר הידיד מבוקש למשטרה והאחר תושב שטחים אשר היה מעוניין לתקוף חייל ולשדוד את נשקו, אנשים עם פוטנציאל סיכון גבוהה ביותר. שיקול נוסף לחומרה הינו מגוון הפריטים שהחזיק הנאשם. ב"כ המאשימה ביקש להטיל עונש מחמיר, בדמות עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

4.         הסניגור טען מנגד, כי הנאשם ללא עבר פלילי, הודה בעודבות כתב האישום בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי, כמו כן הביע חרטה בגין מעשיו. הסניגור הוסיף וטען כי המדובר בניצול תמימותו של הנאשם על ידי חברו מכפר שיבלי אשר ביקש ממנו לשמור עבורו נשק, וכי הוא עשה את מעשיו ללא כל תמורה. הנאשם נענה לחבר ולאחרים מתוך רצון לרכוש את אימונם וקירבתם ומתוך רצון להתיידד עם הסובבים אותו, כפי שגם עולה מתסקיר שירות המבחן. לטענת הסניגור, המדובר בהחזקה טכנית לפרק זמן קצר של יומיים בלבד. עוד טען הסניגור כי הנאשם סובל ממחלת לב מיוחדת והוא מקבל תרופות. הסניגור ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, תוך שהפנה לדברים החיוביים המצויינים בתסקיר שירות המבחן.

5.         הנאשם הביע בפניי חרטה בגין מעשיו וציין כי הוא טעה, וכי בשעתו הוא לא עמד על חומרת מעשיו, וביקש להקל בעונשו.

דיון

6.         אין להתייחס בקלות ראש לפרשה המפורטת בכתב האישום המתוקן. העבירות בנשק המיוחסות לנאשם הינן חמורות ביותר, וחומרתן מקבלת משנה תוקף לאור הצטברות נסיבות ביצוען: הנאשם ביצע את העבירות באופן חוזר ונשנה, בכך שאין המדובר במעידה חד פעמים גרידא. הנאשם "תיווך" בין חברו לבין הידיד בעסקת רכישת הנשק על ידי הידיד אך לא הסתפק בכך, הנאשם אף החביא את האקדח והפריטים עבור הידיד במקום מסתור בסמוך לביתו, וזאת על אף שידע כי הידיד מחזיק באקדח ובפריטים שלא כדין, ושהמשטרה מנסה לאתר אותו בשל חשד לעבירות, וזאת על מנת למנוע תפיסת האקדח והפריטים במקרה של חיפוש בבית הידיד.

הנאשם הוסיף חטא על חטא, ואיפשר לנור- תשוב שטחי הרשות להחזיק באקדח, למרות שידע כי נור הינו תושב אזור ג'נין, וידע הנאשם אודות כוונותיו של נור לבצע שוד נשק מחייל בכפר.

עוד מימד המוסיף חומרה לעבירות המיוחסות לנאשם, הינו זהות האנשים בפרשה. כמפורט לעיל, העבירות בוצעו "בשיתופו" של החבר המבוקש על ידי המשטרה בשל חשד לביצוע עבירות, ובשיתופו של תושב שטחים בעל רצון לתקוף חייל ולשדוד את נשקו, פרטים אשר היו בידיעתו של הנאשם.

            בנוסף לעבירות בנשק, יש לראות בחומרה את החזקת הסם על ידי הנאשם.

            מגמת ההחמרה בענישה ככל שמדובר בעבירות בנשק הינה ידועה. בתי המשפט עמדו לא אחת על הצורך בהטלת עונשים כבדים כנגד עבריינים המורשעים בעבירות נשק, וזאת במטרה למגר תופעה מדאיגה זו אשר כשלעצמה, למרבה הצער, הולכת ומתפשטת כנגע ממאיר ברחבי הארץ בכלל, ובאזור הצפון בפרט (ראה, בין היתר, רע"פ 5921/08 רביע רג'בי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.5.09).